אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית, נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב' השופט א. טננבוים ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך: "
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו) ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה, ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.
אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית,
נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות
מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
567. רישיון נהיגה זר [תיקון: תשכ"ח(3), תשל"ג(3), תשל"ה(4), תשל"ו(3), תשל"ז, תשמ"א(7), תשמ"ב (6), תשמ"ז,
תשנ"ה(5), תשס"ב(7), תשס"ה(3)]
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב'''' השופט א. טננבוים
ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך:
"
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו)
ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר
את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות
זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים
הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב'''' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי
בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון
בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב'''' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה,
ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה
בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את
גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה
על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית,
נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות
מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
567. רישיון נהיגה זר [תיקון: תשכ"ח(3), תשל"ג(3), תשל"ה(4), תשל"ו(3), תשל"ז, תשמ"א(7), תשמ"ב (6), תשמ"ז,
תשנ"ה(5), תשס"ב(7), תשס"ה(3)]
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב'''' השופט א. טננבוים
ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך:
"
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו)
ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר
את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות
זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים
הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב'''' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי
בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון
בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב'''' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה,
ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה
בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את
גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה
על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.
אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית,
נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות
מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
567. רישיון נהיגה זר [תיקון: תשכ"ח(3), תשל"ג(3), תשל"ה(4), תשל"ו(3), תשל"ז, תשמ"א(7), תשמ"ב (6), תשמ"ז,
תשנ"ה(5), תשס"ב(7), תשס"ה(3)]
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב'''' השופט א. טננבוים
ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך:
"
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו)
ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר
את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות
זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים
הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב'''' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי
בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון
בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב'''' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה,
ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה
בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את
גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה
על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.
אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית,
נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות
מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
567. רישיון נהיגה זר [תיקון: תשכ"ח(3), תשל"ג(3), תשל"ה(4), תשל"ו(3), תשל"ז, תשמ"א(7), תשמ"ב (6), תשמ"ז,
תשנ"ה(5), תשס"ב(7), תשס"ה(3)]
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב'''' השופט א. טננבוים
ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך:
"
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו)
ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר
את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות
זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים
הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב'''' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי
בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון
בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב'''' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה,
ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה
בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את
גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה
על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.
אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית,
נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות
מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
567. רישיון נהיגה זר [תיקון: תשכ"ח(3), תשל"ג(3), תשל"ה(4), תשל"ו(3), תשל"ז, תשמ"א(7), תשמ"ב (6), תשמ"ז,
תשנ"ה(5), תשס"ב(7), תשס"ה(3)]
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב'''' השופט א. טננבוים
ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך:
"
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו)
ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר
את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות
זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים
הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב'''' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי
בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון
בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב'''' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה,
ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה
בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את
גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה
על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.
אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית,
נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות
מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
567. רישיון נהיגה זר [תיקון: תשכ"ח(3), תשל"ג(3), תשל"ה(4), תשל"ו(3), תשל"ז, תשמ"א(7), תשמ"ב (6), תשמ"ז,
תשנ"ה(5), תשס"ב(7), תשס"ה(3)]
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב'''' השופט א. טננבוים
ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך:
"
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו)
ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר
את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות
זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים
הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב'''' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי
בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון
בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב'''' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה,
ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה
בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את
גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה
על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.
אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית,
נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות
מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
567. רישיון נהיגה זר [תיקון: תשכ"ח(3), תשל"ג(3), תשל"ה(4), תשל"ו(3), תשל"ז, תשמ"א(7), תשמ"ב (6), תשמ"ז,
תשנ"ה(5), תשס"ב(7), תשס"ה(3)]
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב'''' השופט א. טננבוים
ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך:
"
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו)
ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר
את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות
זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים
הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב'''' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי
בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון
בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב'''' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה,
ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה
בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את
גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה
על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.
אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית,
נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות
מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
567. רישיון נהיגה זר [תיקון: תשכ"ח(3), תשל"ג(3), תשל"ה(4), תשל"ו(3), תשל"ז, תשמ"א(7), תשמ"ב (6), תשמ"ז,
תשנ"ה(5), תשס"ב(7), תשס"ה(3)]
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב'''' השופט א. טננבוים
ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך:
"
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו)
ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר
את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות
זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים
הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב'''' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי
בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון
בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב'''' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה,
ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה
בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את
גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה
על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.
אזרח ישראלי בעל אזרחות זרה, מתגורר במדינה זרה ומבקש לנהוג ברכב שכור בישראל עם רשיון נהיגה
זר – נשמע מסובך? אכן מסובך
מדי פעם נקראת בדרכינו ההזדמנות לתקן עוולה. באותה הזדמנות לומדים דבר מה חדש על ההיגיון השורר במערכת המשפט בארצנו.
נקדים ונאמר – במסגרת הערעור, הכל בא על מקומו בשלום.
במסגרת טיול בארץ זרה, פנה אלי פלוני עם הסיפור הבא (ליתר דיוק קיטר בפניי):
הוא ישראלי שעזב את ישראל בגיל 19 שנה ומזה 20 שנה מתגורר באותה מדינה זרה, נשוי לאזרחית אותה מדינה ולהם שני ילדים
שנולדו שם.
יש לו רשיון נהיגה תקף שהונפק ע"י אותה מדינה זרה (להלן: "הרשיון הזר").
בגיל 18 שנה קיבל רישיון נהיגה ישראלי, מעולם לא חידש אותו ופג תוקפו.
הוא מבקר בישראל לעתים רחוקות ונוהג לשכור רכב מחברת השכרה מסודרת תוך הצגת הרישיון הזר.
בביקורו האחרון כ- 4 חודשים לפני המפגש בינינו, נעצר לביקורת רשיון ע"י משטרת התנועה. כאשר נתברר כי הוא בעל אזרחות ישראלית,
נלקח ממנו הרשיון הזר, הוא הובא לתהליך של שיפוט מהיר בפני בית משפט לתעבורה, הוא הורשע בעבירה של
נהיגה ללא רישיון ונפסקה כנגדו שלילת רישיון לתקופה של 3 חודשים על תנאי.
בדקנו את המצב המשפטי לנסות ולתקן את התחושה הקשה שנגרמה לאיש בביקור הנ"ל ומצאנו כי הסוגיה "מרתקת" זו עוררה הערות מעניינות
מצד בתי המשפט.
הוראות החקיקה הרלוונטיות מופיעות בתקנות 567 ו- 567א לתקנות התעבורה בהתאמה. להלן נוסח התקנות:
567. רישיון נהיגה זר [תיקון: תשכ"ח(3), תשל"ג(3), תשל"ה(4), תשל"ו(3), תשל"ז, תשמ"א(7), תשמ"ב (6), תשמ"ז,
תשנ"ה(5), תשס"ב(7), תשס"ה(3)]
מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון
נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור -
(א) בתקנות 176 עד 181 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא
יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן
הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר.
567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר [תיקון: תשס"ב(7)]
עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה
רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך
תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.
כפי שניתן להיווכח הוראות התקנות אינן ברורות ומעוררות קושי לגבי המצב המתואר ע"י הלקוח הנ"ל. גם בתי המשפט הביעו תרעומת על
נוסח התקנות הנ"ל, אולם המחוקק טרם מצא לנכון להביא הסדר ברור לגבי המצבים המתוארים לעיל.
במסגרת הטיפול מצאנו התייחסות של בית המשפט להוראות התקנות בתיק תת (ת"א) 42995/04 מ"י נ'''' ימיני אריה, פסק דינו של כב'''' השופט
מ. דרורי מיום 10.1.06. המקרה שם זהה לחלוטין למקרה שטופל על ידינו וכב'''' השופט דרור קובע בפסק הדין את הדברים כדלקמן:
"
בנסיבות אלה כפי שכל תייר אחר מגיע לארץ אחת למספר חודשים לביקור רשאי לנהוג על סמך רשיון הנהיגה שקיבל בארצו,
כך הנאשם רשאי לנהוג על סמך רישיון הנהיגה האמריקאי שלו כאשר הוא מגיע לארץ מידי מספר חודשים וזאת בהתאם
להוראות תקנה 567....
"
דברים מעוררי מחשבה נכתבו בתת (י-ם) 8851/05 מ"י ע"י משטרת ישראל ירושלים נ'''' זילברמן ישראל, ע"י כב'''' השופט א. טננבוים
ביום 30.10.05 כדלקמן:
"
8 . כפי שניתן לראות בבירור מהתקנות, הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב זר והשניה על עולה ותושב חוזר. והשאלה כיצד
יש לפרש תקנות אלו?
9 . פרשנותה של המאשימה פשוטה. לדעתה מדברת התקנה הראשונה (567) על מי שאיננו אזרח ישראלי שכן היא עוסקת
במפורש במי שאיננו תושב ישראל. התקנה השניה מדברת במפורש על אזרח ישראלי ולכן רק היא חלה על הנאשם. היות והנאשם
לא שהה מחוץ לישראל תקופה של שנה רצופה לפני כניסתו האחרונה, הרי גם זו איננה חלה עליו והמסקנה היא כי נהג עם רשיון
נהיגה לא תקף.
האם אכן אזרח איננו יכול להיות "מי שאינו תושב".
10 . אינני יכול לקבל פרשנות זאת. המאשימה מבקשת דרך קלה מדי לפרשנות התקנות. אזרחות ישראלית כידוע איננה
תמיד אזרחות קלה להשגה, ועוד יותר אין זה קל להיפטר ממנה. הגדרת "התושבות" איננה בהכרח חלקית להגדרת
האזרחות ומדובר בשתי הגדרות שאינן חופפות. קרי יכול אדם להיות אזרח ולא להיות תושב. דווקא במדינת ישראל יש
דוגמאות רבות לכך. ישנם אזרחים ישראלים רבים שאינם מתגוררים בישראל שנים רבות. האם בשל כך נאמר שהם תמיד
"תושבים"? האם מי שמתגורר בחו"ל שנים רבות ומגיע בארץ לביקורי משפחה ייקרא "תושב"? ברור הרי שמדובר במי שאינו
תושב. "
ובהמשך:
"
14 . תקנה 567 קובעת כי יראו מי שאינו תושב ישראל כבעל רשיון בר תוקף "אם שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה
עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר. יגעתי
בפרשנותה של תקנה זו ולא הצלחתי להבינה. זאת משום שאם אדם נכנס לישראל ויצא ממנה לפני ששהה פה שנה, משתנה
מייד יום כניסתו האחרונה והופך להיות היום שנכנס אליה שוב. במילים פשוטות, מי שנכנס לישראל ולא שהה ברצף במשך
שנה שלמה, תמיד יוכל להתחמק מן הצורך להמיר את רשיונו לרשיון נהיגה ישראלי. ברור לי שלא זאת כנראה היתה כוונת
המחוקק אך אודה כי לא הצלחתי עד עתה להבין מה הייתה כוונתו.
15 . שקלתי אם אין מקום לפרשנות "יצירתית", אך הגעתי למסקנה שאין זה המצב. ראשית הכלל במשפט הפלילי הוא שכל
פרשנות צריכה להיות לטובת הנאשם, אך יתירה מזו, אם בית המשפט לא מצליח להבין את התקנה כפשוטה, איך אפשר לבוא
בדרישות לנאשמים? ככלל על תקנות התעבורה להיות פשוטות לנהג מן היישוב, ולא זה המקרה בתקנה שלפנינו. "
במקרה שלנו העלינו במסגרת הערעור מספר טענות מתחום המשפט המנהלי שהיה ראוי כי בית המשפט הנכבד היה נותן את דעתו עליהן,
אולם הערעור נתקבל, ההרשעה בוטלה בהסכמה, מבלי שנזקקנו לטענות אלה.
נדגיש כי ביקשנו בכתבי הטענות לאזן בין רצון הישראלים המתגוררים בחו"ל, לשמור על האזרחות הישראלית (אינטרס לאומי ראוי בפני עצמו)
ובין עמדת המדינה בתיקים אלה כי יש לדרוש מאת האזרחים את החובה המנהלית לשמור על רשיון נהיגה ישראלי תקף. הצענו להגדיר
את מעמד הישראלים הנ"ל לעניין הנהיגה עפ"י רשיון זר ברכב שכור כ"תייר בעל אזרחות ישראלית" וכי אין להפלותו מול "תייר בעל אזרחות
זרה" שיכול לנהוג בישראל במסגרת ההסדרים המיוחדים הקיימים לגבי רכבים שכורים.
לאחר קבלת הערעור וביטול ההרשעה, חזר הלקוח למדינתו והיה נדמה כי סייענו בתיקון דבר מה שיכול לשפר במקצת את תחושות "התיירים
הישראלים" כלפי מדינתנו.
והנה מצאנו כי גם לאחר המקרה שלנו, עדיין קיימים מקרים בהם משאיר כב'''' בית המשפט על כנו את הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה
ללא רישיון, בנסיבות דומות למקרה שלנו. מצאנו כי בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ'''' מדינת ישראל, דחה כב'''' בית המשפט המחוזי
בירושלים את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין המרשיע שניתן בשל אי התייצבות לדיון, בקובעו כי היה עליה להגיש בקשה להקדמת הדיון
בעניינה למועד שתהיה בארץ, כי מדובר בעבירה קלה וכי הותרת ההרשעה על כנה, לא תגרום למערערת עיוות דין.
כב'''' השופט רביד התייחס שם לסוגיה המהותית בקצרה ובהערת אגב כדלקמן:
"לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שירותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע
עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המערערת לא הגיעה
לישראל בכוונה להשתקע בה, אלא לצורך ביקור משפחתי, ואין לראותה עולה חדשה או תושבת חוזרת.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להידרש למחלוקת שניטשה בין הצדדים בסוגיה האם הדרישה לשהייה מחוץ לישראל "במשך
תקופה של שנה רצופה אחת לפחות" צריכה להיות בסמוך ליום כניסתה האחרונה של המערערת לישראל, כטענת המשיבה, או שמא די בתקופה כאמור גם שלא בסמוך ליום כניסתה האחרונה לישראל, כטענת המערערת.
בהעדר טענה מצד המערערת לתחולת תקנה 567 לתקנות התעבורה בנסיבות העניין - החלה על מי שאינו תושב ישראל המגיע לישראל לתקופה ארעית, תייר ותושב חוץ גם אם הוא מחזיק באזרחות ישראלית - אינני נדרש לה במסגרת הערעור דנן, ובשים לב כי הדיון לגופו של עניין הינו למעלה מן הצורך."
קטונתי ולא מצאתי את האינטרס המוגן לכאורה ע"י עמדת המדינה כי אדם בעל אזרחות ישראלית המתגורר שנים רבות ודרך קבע במדינה זרה,
ומרכז חייו שם (אין מחלוקת על עובדות אלה בתיקים שנדונו), לא יוכל לנהוג בישראל ברכב שכור באמצעות רישיון זר.
נראה, איפוא, כי אנו המשפטנים נמשיך לשמוע את הטרוניות מצד אחינו מעבר לים ונצטרך להתאמץ לנסות ולהסביר את עמדת המדינה התמוהה
בנושא זה ומסכת הייסורים ש"תייר בעל אזרחות ישראלית" הבא לבקר את משפחתו, עלול לעבור כאן במערכת המשפט.
אל לנו לשכוח כי לאותם ישראלים המתגוררים בחו"ל, נולדו ילדים שקיים סיכוי כי בשל המטען התרבותי הטמון בהם, יבחרו בבוא היום לקשור את
גורלם עם מדינת המוצא של הוריהם, קרי – מדינת ישראל. רצוי שיידעו כי מדינתנו הסבירה פנים לבני משפחותיהם ולא הקשתה עליהם בשמירה
על הקשר עם מולדתם.
כל הזכויות שמורות למחבר עו"ד יוסף וינראוך. ליצירת קשר עם המחבר - לחץ/י כאן.
